לשלב קריירה והורות בעיר סואנת? ברוך הבא לאולימפיאדה

להיות הורה בעיר זה לא מרתון — זה קרב הישרדות יומיומי, מלא פקקים, ישיבות זום, טושים שנשפכים על הלפטופ והודעות מגן הילדים שמגיעות תמיד ברגע הכי לא מתאים. ובכל זאת, איכשהו, כולנו שורדים. איך? הנה המדריך המלא להורים באקסטרים של רמת גן וגבעתיים:

1. מוותרים על מושג ה"איזון"

בואו נדבר דוגרי: המילה "איזון" נשמעת נהדר בסדנאות ניו-אייג' ומצגות הנהלה, אבל בחיים עצמם? בוקר טוב. אין איזון. יש רצף בלתי נגמר של בחירות קטנות — האם להישאר עוד שעה במשרד כדי לסיים מצגת או לרוץ ליום הורים ולעמוד חצי שעה בפקק? המנצחים הם לא אלו שמצליחים להספיק הכל, אלא אלו שמבינים שהחיים בעיר הם ריצת שליחים: היום אתה שם את העבודה במקום הראשון, מחר את הילדים. וזה בסדר. גם הם, אגב, לומדים מזה שיעור חשוב על החיים.

2. היברידי או היסטרי

"עבודה מהבית" נשמעה לנו פעם כמו חלום. ואז הגיעה המציאות: לנסות להגיש דוח תוך כדי שהקטנה שואלת אותך 17 פעם "אמאאא, מה עושים עכשיו?". ועדיין, מודל היברידי — יומיים-שלושה מהבית — הוא אחד הטריקים הכי חכמים של הורים חכמים. פחות פקקים, יותר זמן לארוחת צהריים יחד, גיחה קטנה לחוגים או סתם הזדמנות להרגיש הורה אמיתי ולא עובד בשירות קריירה מתישה. אז כן, יש אתגר. אבל גם חיסכון של עשרות שעות חיים בשנה. שווה.

3. להזמין עזרה ולהזמין אותה מהר

אנחנו לא בתקופת האבן. זה לא כבוד "להחזיק בית לבד". הורים בעיר לומדים מהר מאוד שהדרך היחידה לשרוד היא להשתמש בכל עזרה אפשרית: משלוחים מהסופר (תודה וולט שופס), בייביסיטר לשעתיים פה ושם, קבוצות הורים שזורקות טרמפ מזדמן. מי שמתעקש "לעשות הכל בעצמו" מגיע לקריסה מהירה. החוכמה האמיתית? לדעת איפה אפשר לקנות זמן בכסף ואיפה לבקש עזרה בלי להתבייש.

4. פסק זמן בגינה, לא מיילים בגינה

רבים מאיתנו חוטאים בזה: יושבים בגינה עם הילד אבל הראש בכלל במייל מהעבודה, הודעה מהמנהל או הסקירה שצריכה להיכנס עד מחר. בפועל? הילדים קולטים. מהר. חוק הזהב של הורים בעיר הוא פשוט: אם כבר הגעתם לגינה, תשחקו באמת. תזרקו כדור, תבנו ארמון בחול, תקפצו בטרמפולינה. חצי שעה בלי נייד שווה כמו יום שלם של "נוכחות חלקית". המיילים יחכו. הילדות — לא.

5. גם לעצמכם מגיע פסק זמן

"להיות הורה מסור" זה נהדר. אבל גם להיות אדם שלא נשכח את עצמו — זה הכרחי. הורים חכמים יודעים: שעה אחת בשבוע שהיא רק שלך (ולא כוללת קניות בסופר, סידורים לעבודה או שטיפת רצפה) — מצילה את כל השבוע. זה יכול להיות יוגה, פגישה עם חברה, ספר טוב על ספסל בפארק. ברגע שהנפש נושמת — גם הילדים מרוויחים הורה יותר רגוע, יותר נוכח, יותר שמח.

לסיכום?

לא, אין חוברת הוראות. אין גם פרסים למצטיינים. יש רק אמת אחת קטנה: כולנו מאלתרים. כולנו נלחמים על רגעים קטנים של נורמליות בתוך כאוס עירוני מתוזמר היטב. ומי שמצליח גם לעבוד, גם להיות הורה, וגם לחייך בסוף היום — כבר מזמן אלוף אולימפי.