למה דווקא עכשיו מותר להיות "הורה בינוני" ?
- מערכת רגע בעיר
- 19 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
המציאות בחוץ שיבשה לכולנו את התוכניות. היא נכנסה הביתה, תפסה מקום בשגרה ומנהלת חלקים גדולים מהחיים שלנו. בתוך כל זה, אנחנו ההורים נדרשים להמשיך לתפקד: לנהל בית, לדאוג לילדים, לעבוד, לקנות, לבשל, ולפעמים גם לרוץ למקלט. ובתוך כל המרדף הזה רבים מאיתנו עדיין מנסים לעמוד בסטנדרט של "ההורה המושלם" להיות גם עוגן רגשי, גם מורה, גם שף שמבשל בריא וגם מפעיל חברתי יצירתי.
אבל האמת? בתקופה כזו זה לא רק קשה, זה כמעט בלתי אפשרי. ואולי הגיע הזמן לעצור ולהגיד את זה בקול, מותר להוריד הילוך, מותר לשחרר ציפיות.
ואפילו יותר מזה, מותר להיות עכשיו הורה בינוני. ולא, זו לא פשרה. זו אסטרטגיית הישרדות חכמה, בריאה והכרחית.
אז למה כדאי לשחרר את השלמות? כי הילדים שלנו צריכים אותנו לא מושלמים, אלא נוכחים. הורה שנמצא בלחץ מתמיד להספיק הכול, הופך מהר להורה קצר רוח ועייף. הילדים לא צריכים ארוחות מושקעות או פעילות יצירה כל יום, הם צריכים אמא או אבא שיש להם כוח לחייך אליהם, להקשיב, להיות שם.
הגמישות שלנו כלפי עצמנו היא החוסן האמיתי. כשאנחנו מרשים לעצמנו להקל להזמין אוכל במקום לבשל, להשאיר קצת בלגן, לאפשר יותר זמן מסך אנחנו לא "מוותרים" אנחנו מלמדים. מלמדים את הילדים שלנו שבתקופות קשות, הדבר החשוב באמת הוא לדעת להתאים את עצמנו למציאות.
רגשות אשם? פחות רלוונטי עכשיו, רגשות אשם הם בזבוז של אנרגיה יקרה. האנרגיה שאנחנו משקיעים בלחשוב "לא עשינו מספיק" או "היינו צריכים" יותר היא בדיוק האנרגיה שהילדים שלנו צריכים מאיתנו. הכוחות שאתם משקיעים בלהלקות את עצמכם על זה ש"שוב לא עשינו יצירה" היא אנרגיה שהייתה יכולה ללכת לחיבוק ארוך על הספה. לרגע של קרבה פשוטה.
אז מה זה בעצם “הורה בינוני” בתקופה כזו? זה הורה שמבין שכשמציאות לא נורמלית גם הורות לא חייבת להיות נורמלית. זה הורה שמרשה לעצמו לא לדעת את כל התשובות, להשאיר בלגן בבית, לתת לילדים לקפוץ על המיטה ולהגיד: "עכשיו אמא ואבא צריכים רגע לעצמם". זה הורה שמבין שהמטרה עכשיו היא לא שלמות אלא יציבות, נוכחות ואנושיות.
ומה הילדים יזכרו? הילדים שלכם לא יזכרו אם הבית היה מסודר או אם כל ארוחה הייתה בריאה. הם יזכרו שהיה להם הורה שהיה שם בשבילם בגובה העיניים, עם כל העייפות, הכנות והלב.
לסיום, אתם נמצאים בתקופה מורכבת, בתנאים לא פשוטים. ובימים כאלה כל בוקר שבו אתם קמים, נמצאים ליד הילדים שלכם, מסתכלים עליהם באהבה ודואגים להם, גם אם במינימום האפשרי "זה לא “בינוני" זה עולם ומלואו.
נכתב על ידי: ליזט מזה קיבוביץ מדריכת הורים, יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית CBT
תגובות