המבקרצ׳יק: שירה בוכה, בוכה, בוכה ואני קורא, קורא, קורא

כשאני מבקש מאבא שלי לראות סדרה בטלוויזיה או סרטונים באייפון, הוא תמיד בא עם רעיון אחר. ״אולי נרכיב פאזל״ הוא מציע, ״נשחק עם התחפושת החדשה״ או ״נקרא ספר״. ובזמן האחרון ההעדפה שלי היא לספר. כי בספר אני יכול לדמיין בעצמי, גם מעבר לציורים היפים, את מה שקורה לדמויות בו. 

שמחתי ממש שאבא הציע לי לקרוא ספר ועוד יותר, כשהוא אמר שיש לו הפתעה בשבילי. אתם כבר מכירים אותי, אני ממש אוהב הפתעות. אז אבא הביא לי ספר חדש ויש בו ציור של ילדה שבוכה. אני לא אוהב לראות ילדים בוכים, אבל הסתקרנתי ממש לדעת למה הילדה על העטיפה בוכה?

אז התחלנו לקרוא את הספר וגיליתי שהוא מספר על שירה, שהיא בגן ממש כמוני. אבל שירה אוהבת מאוד לבכות וזה נראה לי מוזר…. ניסיתי להבין למה שירה בוכה כל הזמן. שירה ממש התרגלה לבכי שלה, וככה גם ההורים שלה וגם החברה הכי טובה שלה שבכלל לא אכפת לה ששירה בוכה כל הזמן… זה עדיין נשמע לי מוזר, אבל אני מתחיל להבין את הסיפור ועל הדרך נהנה מאוד מהאיורים הצבעוניים (הרבים) שמקשטים את הספר והופכים אותו לכזה שכייף לי לקרוא בעצמי, גם אם אני לא באמת יודע מה כתוב בו. 

אבל אז פתאום הגננת של שירה מודיעה לה שהיא הולכת להיות אמא של שבת! אני זוכר שאופירה הגננת שלי סיפרה לי שאני הולך להיות אבא של שבת. כמה שמחתי והתרגשתי! כמה ימים לפני זה סיפרתי לאבא ולאמא בהתרגשות שאני הולך להיות אבא של שבת! התאמנתי עם אבא על הברכות לשבת ואפיתי עם אמא עוגה. בלילה שלפני הכנתי בגדים חגיגיים כדי לא לאחר בבוקר לגן והאמת? בקושי הצלחתי להירדם מהתרגשות.

אבל אצל שירה הסיפור הפוך. שירה בוכה כל הזמן וככל שקבלת השבת מתקרבת, היא בוכה יותר ויותר. אפילו ביום שישי, כשהיא כבר בגן, מוכנה לקבלת השבת, שירה ממשיכה לבכות ולבכות. למזלה של שירה, יש לה את חברתה הטובה דניאל (שדומה ממש לבת דודה שלי שגם לה קוראים דניאל… מעניין אם יש קשר…), שמקבלת אותה ואוהבת אותה בדיוק כמו שהיא - גם כשהיא בוכה כל הזמן שהן משחקות ביחד. רגע לפני קבלת השבת, דניאל מצליחה לעצור את שטף הבכי הבלתי פוסק של שירה ומלמדת אותי ואת כל הקוראים על חברות אמיצה, שמקבלת ומכילה, ותעזור לי לדעת לקבל גם את החברים שלי כמו שהם ולהיות לצידם ברגעים הטובים ואלו שפחות.

כשאני אוהב ספר חדש אני רוצה לקרוא אותו שוב מיד כשאבא מסיים להקריא לי אותו. את הספר ״בוכה, בוכה, בוכה״ קראתי שלוש פעמים עד שנכנסתי למיטה ומיד על הבוקר ביקשתי לקרוא אותו שוב בזמן שאני אוכל את ארוחת הבוקר. אני חושב שזה מסביר כמה נהניתי ממנו!

*** את הספר כתבה אלה איילון, היסטוריונית של טיפול בילדים ביישוב ובמדינת ישראל. מתגוררת בימים אלו באוסטרליה עם משפחתה. זהו ספרה הראשון לילדים. איירה אותו בלה פוטשבוצקי אמנית בוגרת שנקר, כתבה ואיירה את "גינה להשכיר" - מדריך ביתי לגידול עציצים שהיה לרב-מכר.

״בוכה, בוכה, בוכה״

הוצאת ״שתים״

להשיג בחנויות הספרים