רק בשמחות ורק בת 27: דריה נובה כובשת את הבמה

רק בשמחות. צילום: גיא המל

מסלול חייה המקצועי של הבמאית הצעירה דריה נובה התחיל במערכת החינוך ברמת גן, כשלמדה במגמת התיאטרון של בית ספר זומר. כבר אז, בגיל צעיר מאוד, היא הבינה שחלומה יהיה לביים הצגות בתיאטרון. ואכן, כשהיא רק בת 27, היא תציג השבוע בתיאטרון הסמטה את ההצגה ״רק בשמחות״, אותה היא מביימת. 

״למדתי במגמת התיאטרון בזומר שהייתה מאוד מוצלחת״, מספרת נובה. ״ניהלה אותה רוני ברודצקי שהיא במאית בתיאטראות הנחשבות ביותר כמו הקאמרי והבימה. ״שם כבר התחלתי להבין שמה שהכי מושך אותי זה לביים בתיאטרון. שם גם קיבלתי את ההחלטה שאני אהיה במאית ולא שחקנית. כבר בגיל 17 זכיתי לביים לראשונה הצגה והרגשתי שעשיתי עבודה טובה בתור תיכוניסטית״. 

בצבא, היא שירתה כסמב״צית בחי״ר, שם היא רכשה ושיפרה יכולות שיעזרו לה בהמשך בעולם הבמה. מיד עם השחרור מצה״ל היא החלה בחיפושיה לעבודה ראשונה בתחום. ״רציתי פשוט להתחיל אז חיפשתי עבודה בתור עוזרת הפקה. ידעתי שמתחילים מלמטה ושאבנה את עצמי מלמטה ומשם אעלה למעלה״, היא מגלה. ״היה לי מזל גדול שפגשתי את עינת בסר, פרילנסרית שנחשבת לאוטוריטה בתחום, היא עובדת עם המון אמנים וסופרים ומתמחה בתיאטרון סיפור, עם קשרים לסופרים הישראלים הבולטים ביותר. היא הכניסה אותי לתחום ומאז אני שם. עד היום היא מלווה אותי בדרך שלי, זה קשר שהפך להיות כבר משפחתי בשלב הזה ואני מתייעצת איתה המון״.

דריה נובה. צילום: גיא המל, עריכה: משי ריין

בהמשך היא התחילה בלימודי בימוי תיאטרון באונ׳ ת״א. ״לא יכלתי לעבוד יותר במשרה מלאה, אבל זכיתי לעבוד עם במאים גדולים והתנסתי כמפיקה או עוזרת במאי. למדתי מכל הבמאים איתם עבדתי. ההשראות הגדולות שלי היו אלון טיראן ואילאיל סמל. לשהות איתם בחדר חזרות זה בית הספר הטוב ביותר שיכלתי לבקש״. 

״אחרי האוניברסיטה התחלתי לעבוד כפרילנסרית. בשנת 2019 הפקתי את תיאטרון ניקו ניתאי ואז גם התחלתי להכיר יותר אנשים בתעשייה - מנהלים, שחקנים ועוד והרגשתי איך נוצרת קהילה״. כשעבדה בתיאטרון ניקו ניתאי היא הכירה את משי ריין, שם הן החלו לשתף פעולה. ״קראנו חומרים אחת של השנייה, נתנו הערות, ייעצנו, עזרנו בליהוקים ועוד. בחודש מרץ לפני שנה היא התקשרה וסיפרה שהיא כתבה מחזה בשם ׳רק בשמחות׳ ושלחה אותו לתיאטרון הסימטה וביקשה שאני אביים אותו. זו הייתה פעם ראשונה שאני אביים משהו אחרי הלימודים. עניתי שכן ושמחתי על ההזדמנות״.  

״רק בשמחות הוא מחזה פרינג׳ והדבר שהכי חשוב לנו היה ללהק אנשים טובים, שיהיה לנו כיף לקיים איתם חזרות. יש בקאסט 9 אנשים ועל החיבור ביניהם תקום ותיפול ההצגה. לשתינו היה חשוב שיהיה כיף לעבוד ביחד. ואז התחיל הליהוק ואז - מלחמה עם איראן. המשכנו את החזרות בזום, למרות שהייתי בקיפאון, הרגשתי שאנחנו בסכנה קיומית לישראל וזה הזכיר לי כמה חשוב שנעשה קומדיה. התעוררתי מהקיפאון ופשוט רציתי שנתחיל לעשות דברים, כדי שאנשים יזכרו כמה טוב ושמח זה תיאטרון. אני מרגישה שהתהליך שההצגה ׳רק בשמחות׳ עברה מקביל למבצע ״עם כלביא״. התחלנו לעבוד על ההצגה וזה היה הדבר שהחזיק אותי באותם ימים״.

נובה מספרת לנו על המחויבות האישית שלה בימי התיכון. ״הייתי ליצנית רפואית והתנדבנו ב״דנה״ ביאיכלוב. די מהר התחלתי להתנדב במחלקה האונקולוגית וזו הייתה חוויה קשה, בעיקר כי אי אפשר היה להיקשר לילדים כי הייתי תלמידת תיכון. זו הייתה חוויה מטלטלת רגשית. הייתה הזדהות ביני - הליצנית, לבין הילדים. הליצן נמצא תמיד בחוסר וודאות כמו הילדים ב״דנה״. וזה קצת כמו בחיים וכמו בהצגה שלנו - אנחנו חיים בחוסר וודאות. שם למדתי ״לשמוח דרך העצב״, והמנטרה הזו נהייתה לדרך חיים עבורי. זה אמנם דיסוננס, אבל זה הכוח שיש בקומדיה״.

״וככה זה בדיוק בהצגה רק בשמחות״, היא ממשיכה. ״צריכה להיות החלטה של כולנו, שיש לנו מטרה שהיא להפיץ את הבשורה - את הליצנות והשמחה בזמן משבר. על זה קמה חברה - אם היא מסוגלת או לא לקיים את הבועה של הליצן. נכון שהכל קורס בחוץ וגם עולם התיאטרון נמצא בצרות, אבל כמה שזה קלישאתי - ההצגה חייבת להימשך. ההצגה לא עוסקת במצב הפוליטי, היא אומרת שיש לנו בלאגן - ובואו נשתדל להתמקד במה שעושה לנו טוב. אפשר לפרש את ההצגה בהרבה דברים ולקחת אותה לסיטואציות שקורות לנו. בסוף הבחירה היא שלנו להתעקש להיצמד לשמחות, גם כשהמצב לא טוב״. 

איך מקבלים אתכן כבמאית וכותבת צעירות?

״אני הבימאית ואני הכי צעירה בקאסט. יש איתנו שני שחקנים בני 70 פלוס. אני הייתי צריכה לקבל את זה קודם - אני צריכה לבוא עם הביטחון והסמכות, כדי שאנשים יתנו את האמון שיש בין שחקנים לבמאים. בהתחלה מאוד חששתי אבל מהר מאוד השחקנים נתנו לי פידבק חיובי שזה מה שנתן לי את הביטחון בסופו של דבר. ממש קיבלתי הודעות וטלפונים מהשחקנים שמאוד פירגנו לי. החשש היה אצלי יותר מאשר לסביבה. גם משי שבחרה בי נתנה לי את הביטחון״. 

לסיום, מספרת לנו נובה כי ״בטלפון הראשון של משי שאלתי אותה ״למה בחרת דווקא בי״? ציפיתי שתגיד לי שאני מוכשרת, תפיסות מעניינות. היא פשוט אמרה ״כי כיף לי לעבוד איתך ואני יודעת שיהיה טוב ומקצועי״. מסתבר שלהיות בלי אגו שזה קלף וזה מאוד חשוב״. 

״רק בשמחות״ היא הצגת קומדיה המגוללת את סיפורם של בני זוג בשעה שלפני חתונתם. ההצגה שמתחילה בהתרגשות ובשמחה של בני הזוג מקבלת תפנית כשכל אחד מהם נתקל בבעיה משלו. במקום לפתור ביחד את הבעיות הם מנסים להתמודד איתן ביחד עם החבר הטוב שלו, כשאף אחד מהצדדים לא יודע על הצד השני. ההצגה מלאה בטעויות קטנות, אבל בסוף - האהבה תנצח. 

ההצגה שזכתה במספר פרסים בפסטיבל ״אביב ישראלי 16״, מציגה בתיאטרון הסמטה בתל-אביב. את המוזיקה להצגה יצרה ספיר קליין, בת זוגה של נובה. 

השבוע יתקיימו שתי הופעות: ב-19/02 (20:30) וב-20/02 (13:30).

בחודש הבא יתקיימו שתי הצגות נוספות ב-13/03 (13:30) וב-14/03 (20:30).