כשהמסך ירד: לאן נעלמו בתי הקולנוע המיתולוגיים?

קולנוע רמת גן בכיכר רמב״ם. צילום: פרטי

פעם, הבילוי האולטימטיבי היה פשוט: קונים כרטיס בקופה קטנה, נכנסים לאולם רחב ידיים עם וילונות קטיפה אדומים ושוקעים בתוך עולם של פנטזיה על מסך ענק. בתי הקולנוע של המאה ה-20 היו "מקדשי תרבות" מקומיים, מוקדי מפגש חברתיים שעיצבו את פני העיר. אך עם עליית הטלוויזיה הרב-ערוצית, מכשירי הוידאו ומאוחר יותר הסטרימינג, האולמות הגדולים החלו להתרוקן.

רבים מהם נהרסו לטובת מגדלי מגורים, אך אחרים זכו לחיים שניים ומפתיעים. הם לא נעלמו, אלא פשוט החליפו תחפושת. במקום ריח פופקורן יש היום ריח של זיעה בחדר כושר, ובמקום כיסאות חורקים יש מיטות יוקרה בבתי מלון. יצאנו לבדוק מה קרה לבתי הקולנוע המפורסמים של רמת גן וגם כמה בתי קולנוע נוספים בסביבה.

קולנוע אואזיס

קולנוע אואזיס נחשב בשנות ה-70׳ לאחד ממקומות היוקרה ברמת גן. בשנים שלאחר מכן ועד לתחילת שנות ה-2000 הוא שימש בית לחובבי קולנוע מהעיר והאזור וכן למקום מפגש חברתי לצעירים ולצעירות. קולנוע אואזיס תפס מקום של כבוד בין שני בתי קולנוע מיתולוגיים נוספים באזור, קולנוע רמה וקולנוע אורדע. קולנוע אואזיס פעל בפסאז' המחבר בין רחוב זבוטינסקי 84 לבין רחוב הרצל ברמת גן. מעל הפסז' נבנו שני רבי קומות (מגדלי אואזיס), אחד ברחוב הרצל 75, שהכניסות שלו 75 א' ו-75 ב' נמצאות בפסאז', ואחד ברחוב הרצל 77. בשנת 2003 הפסקה פעילות הקולנוע ובמקביל הופסקו כל פעילויות הפנאי והבידור במתחם בעקבות תלונות השכנים על פגיעה באיכות החיים והמתחם ננטש. כיום המקום עומד נטוש ונראה כפיל לבן במרכז העיר.

קולנוע רמת גן

סיפורו של קולנוע רמת גן המיתולוגי הוא אחד המקרים המרתקים של "גלגול נשמות" אדריכלי בעיר. הקולנוע שכן ברחוב ברחוב רש"י 5 פינת רחוב ז'בוטינסקי, מול משטרת רמת גן. הוא היה אחד המבנים המזוהים ביותר עם העיר במשך עשורים. הקולנוע הוקם בשנת 1958 והוא כלל 920 מקומות ישיבה ומסך רחב, מותאם להקרנת סרטים שצולמו בשיטת סינמסקופ. הקולנוע פעל עד לשנת 1970, ואז נסגר הקולנוע, שכן הבניין היה שייך לקבלן צבי סבירסקי, ובשנת 1970 הבניין הועמד למכירה כדי לכסות את חובותיו של הקבלן. בסופו של דבר נבנה במקום "מגדל גרונר" בו שוכן כיום קונסרבטוריון רמת גן והמרכז העירוני למוזיקה על שם נעמי שמר.

קולנוע אורדע

קולנוע אורדע שכן בכיכר המרכזית של העיר (כיכר רמב"ם). הקולנוע נסגר והפך לסניף של בנק לאומי ובהמשך הפך לסניף של סופר פארם. הכיכר שבה עמד נקראת עד היום בפי התושבים "כיכר אורדע", עדות לכך שהזיכרון הקולנועי חזק יותר מכל שימוש חדש. לאחר סגירתו כבית קולנוע בסוף שנות ה-80, המבנה עבר תהליך שימור מורכב והסבה לשימוש מסחרי מודרני. במקום שבו עמדו פעם התור לקופות והאולם הגדול, נפתח סניף של סופרפארם. יזמי הפרויקט שמרו על המעטפת החיצונית של המבנה המקורי, כולל המרפסות המעוגלות והאלמנטים האדריכליים הייחודיים לו, כך שהנוף האורבני של רמת גן שמר על אחד מסימני ההיכר שלו. כיום, בתי הקולנוע המודרניים ברמת גן ובגבעתיים מרוכזים במתחמים הגדולים, כמו פלאנט בקניון אילון, אך המבנים הישנים במרכז העיר ממשיכים לשרת את הציבור בדרכים אחרות, תוך שהם שומרים על המורשת האדריכלית של רמת גן.

קולנוע פאר: מדרמה הוליוודית להרמת משקולות

אחד המהפכים המדוברים ביותר בתל אביב הוא זה של קולנוע פאר המיתולוגי, ששכן בפינת הרחובות ישעיהו וירמיהו, סמוך לנמל תל אביב. קולנוע פאר נפתח לקהל בשנת 1958. הוא תוכנן על ידי האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פבזנר והיה לאחד מבתי הקולנוע המודרניים והמפוארים בעיר באותה תקופה. בשנות ה-90, כדי להתמודד עם התחרות, הוא חולק לאולמות קטנים יותר ושמו שונה ל"רב פאר". הקולנוע פעל עד לסגירתו הסופית בשנת 2007. במשך עשרות שנים הוא היה מעוזם של תושבי הצפון הישן, קולנוע שכונתי, אינטימי ואלגנטי. השינוי הגדול הגיע כאשר הענף כולו עבר לקניונים ומתחמים והקולנוע השכונתי התקשה לשרוד. לאחר סגירת הקולנוע, המבנה עבר שיפוץ מאסיבי והסבה למתחם מסחרי וספורטיבי. מועדון הכושר " קולנוע פאר" נפתח בתוך חלל האולם המקורי בשנת 2011. כיום, מי שייכנס לחלל לא ימצא שם מסך, אלא סניף רחב ידיים של מועדון כושר ששמר על שם המוסד: "קולנוע פאר" ועל המבנה המקורי - מהפך הזה הוא דוגמה מרתקת לשימוש במבנה קיים: לכן תמצאו מדרגות רבות בפנים (טוב לאימונים) ומקום מעוצב במפלסים ונפרש ל3 קומות בגודל רבוע של 1,000 מ"ר. התקרה הגבוהה והחלל המרווח, שנועדו במקור לאפשר זווית צפייה אופטימלית למאות אנשים, משרתים כיום את המתאמנים על מכשירי הריצה והמשקולות וישנם חדרי סטודיו לשיעורים שונים. העיצוב והמיתוג של מועדון הכושר "קולנוע פאר" שמר על הקו הישראלי, תל-אביבי נוסטלגי של פעם. זה מתבטא בשפה המיתוגית, שהוא מאוד שונה בנוף העיצוב של חדרי הכושר והן בעיצוב הפנים של המועדון, עם אלמנטים מתוך השכונה של הצפון הישן וכמו כן יש ביטוי לשכונה השיתופית "של פעם" , כשהמועדון מקיים פעילויות שכונתיות עם התושבים ולמענם.

ינקי אובזילר, מנכ"ל קולנוע פאר: הגעתי למנכ"ל את "קולנוע פאר" ב2018 שהוא כבר שימש כמועדון כושר. עוד לפני שהגעתי, הבינו שעידן בתי הקולנוע במתכונתם הישנה חלף מן העולם, אך רצו לשמר את המבנה המיוחד הזה ולהפיח בו חיים חדשים שיתאימו לקהילה המקומית. כיום עוברים בקולנוע פאר 700 מתאמנים ליום. אנחנו יוזמים מכירות למילואימניקים ולתושבי העוטף והצפון, סייענו בגיוס כספים למשפחות חטופים ואנחנו מקיימים הרצאות ותכנים מעבר לפעילות מועדון הכושר הספורטיבית, כאלה שיוכלו להתאים לקהילה. אנחנו רואים את מועדון הכושר שלנו כזירה הוליסטית למתאמנים. לא עוד מועדון שמגיעים רק להתאמן בו, אלא חלק מלייף סטייל, אימוץ אורח חיים בריא וחיזוק ערך הקהילתיות של המועדון והצפון הישן."

קולנוע עדן: הראינוע הראשון הופך למלון בוטיק

סיפורו של קולנוע עדן בנווה צדק הוא סיפורה של תל אביב עצמה. זהו הקולנוע (או הראינוע) הראשון של העיר, שנפתח ב-1914. במשך עשורים הוא היה לב לבה של הברנז'ה התל אביבית, אולם שבו הוקרנו סרטים אילמים בליווי פסנתר. לאחר סגירתו ב-1974, המבנה עמד נטוש ומוזנח במשך שנים רבות, כמעט הפך לחורבה.

המהפך של "עדן" הוא חלק ממגמת השימור היוקרתית. המבנה נרכש ועבר תהליך שימור קפדני כדי להפוך למלון בוטיק יוקרתי. האתגר הגדול בשימור "עדן" היה לשמור על הקשתות המפורסמות והחזית ההיסטורית, תוך התאמת הפנים לסטנדרטים המפנקים של המאה ה-21. במקום שבו הקהל הריע לסרטים של צ'רלי צ'פלין, תיירים מכל העולם נחים כיום בחדרים מעוצבים שנושמים היסטוריה.

מה הביא לסגירת בתי הקולנוע המיתולוגיים?

כאמור עם השתנות הענף, וצמיחת אולמות הקולנוע הגדולים, בתי הקולנוע הבוטיקיים הראשונים, לא שרדו. הפיכת בתי קולנוע לחדרי כושר, מלונות או חנויות היא עניין של נדל"ן - המיקום של בתי הקולנוע הללו הוא לרוב בלב מרכזי הערים, במקומות נגישים ואסטרטגיים. יזמים מבינים שהריסה ובנייה מחדש היא תהליך יקר ומסובך, ולכן הסבה היא פתרון כלכלי כזה ששומר על הנשמה של העיר.

למרות הצער על אובדן מוסדות התרבות האלו, יש משהו מנחם בכך שהמבנים עצמם נשארים עומדים. במקום שיהפכו לעוד מגדל זכוכית גנרי, הם שומרים על קווי המתאר של העיר הישנה. מי שמתאמן היום ב"קולנוע פאר" או ישן ב"קולנוע עדן", אולי לא רואה סרט, אבל הוא ללא ספק חלק מהמשך הסיפור של המקום. בתי הקולנוע של פעם כבר לא מקרינים סרטים, אבל הקירות שלהם עדיין מספרים סיפורים למי שמוכן להקשיב.