מהסירה אל הקנבס: ורדה קלמר מציירת אחוות נשים ותקווה
לאחר 35 שנה בעולם הדוברות, בהן 14 שנים כמנהלת קשרי החוץ וההסברה של שנקר הרמת-גני, גילתה קלמר את הציור בתקופת הקורונה. כעת היא מציגה עבודות שנולדו מההתמודדות עם סרטן השד, מהחתירה עם "הלביאות הוורודות" ומהמחשבה על דור צעיר שחולם על עתיד אחר

במשך 14 שנה ורדה קלמר עמדה מאחורי הקול של שנקר. היא ניהלה את המחלקה לקשרי חוץ ולהסברה, סיפרה את סיפורו של המוסד הרמת-גני לעולם וליוותה מקרוב דורות של סטודנטים, מעצבים ואמנים. עכשיו, כמה שנים אחרי שעזבה את עולם הדוברות, מישהו אחר כבר כותב את הטקסטים - והעבודות שלה הן שתלויות על הקיר.
קלמר תציג בסוף אוקטובר בתערוכה הקבוצתית "בחירות של אמנות" במרכז עמיעד ביפו. המעבר שלה אל הצד היוצר הגיע מאוחר יחסית ולא היה חלק מתוכנית קריירה מסודרת. אחרי 35 שנה בדוברות, ביחסי ציבור ובשיווק במגזר הפרטי ובאקדמיה, היא גילתה את הציור דווקא בתקופת סגרי הקורונה.
אפשר לומר שהאמנות הייתה שם קודם. בשנקר היא הייתה מוקפת מדי יום בעיצוב, באופנה וביצירה, ועסקה גם בתחום נוסף שאהבה - כתיבה. אבל רק לאחר פרישתה הרשתה לעצמה להחזיק את העיפרון, ובהמשך גם את המכחול.
קודם עיפרון, אחר כך צבע
בתחילת הדרך ציירה קלמר בעיפרון ובצבעי פסטל. בהמשך גילתה את צבעי המים, שהפכו לחלק מרכזי בשפה שלה. בשנתיים האחרונות היא עובדת גם בצבעי שמן, אך ממשיכה לצייר בשכבות דקות ובמעברים עדינים המזכירים את השקיפות של צבעי המים.
בתקופת המלחמה החלה לתעד בציוריה חללים ודמויות ממשפחות החטופים. היצירה הפכה עבורה לדרך להתבונן במציאות הקשה, אבל גם להתמודד איתה.
בתערוכה החדשה היא מציגה, בין היתר, את הדיפטיכון "מבעד לערפל", המורכב משתי עבודות שמן בשם "שקט דרוך" ו"חולמים בצבע". בשתיהן מופיעות כמעט אותן דמויות צעירות ובאותה קומפוזיציה, אך הבגדים משתנים: בציור אחד הן לובשות גוונים המזכירים מדי חאקי, ובשני הן מופיעות בבגדים צבעוניים.
השינוי קטן לכאורה, אבל הופך את הסיפור כולו.
"האם הציור שבו הדמויות לבושות בגוני חאקי הוא המציאות הצבאית הנוקשה, והציור הצבעוני הוא הזיכרון או השאיפה לעתיד?", שואלת קלמר. "אולי דווקא להפך - הנוער בבגדים צבעוניים הוא שנשאב אל המדים?".
באמצעות הכפילות הזו היא מבקשת לעסוק בנעורים שנקטעו, בחיים לצד פחד ובאפשרות לדמיין עתיד אחר. אצלה, בחירה בצבע היא לא רק החלטה אמנותית. היא גם עמדה.

הנשים שקמות לפני הזריחה
סיפור נוסף שנכנס לעבודותיה של קלמר התחיל לפני 15 שנה, כאשר בבדיקה שגרתית התגלה אצלה סרטן השד. הגידול אותר בשלב מוקדם והיא עברה סדרת הקרנות, תוך שהיא ממשיכה לעבוד.
"זו ההזדמנות להפציר בכולן: לכו להיבדק", היא אומרת.
אחרי שפרשה חיפשה פעילות גופנית שתוציא אותה אל הטבע, וכמעט במקרה מצאה את "הלביאות הוורודות" - קבוצה של נשים המתמודדות עם סרטן השד או מחלימות ממנו, החותרות יחד בסירות דרקון בירקון ובכנרת.
מאז חלפו שבע שנים. כדי להגיע לאימונים היא משכימה ב-5:15 בבוקר, שעה שבה רובנו עדיין מנהלים משא ומתן עם השעון המעורר.
"מעבר ליתרונות החתירה לגוף ולנפש, אני מוצאת בקבוצת הלביאות הוורודות את הביטוי העמוק ביותר של אחוות נשים וכוחה של הקבוצה", היא מספרת. "אלה נשים מעוררות השראה, הבוחרות בחיים בכל יום מחדש".
קלמר תיעדה את חברות הקבוצה בציור בצבעי מים ודיו, המבוסס על תצלום של אוריאל שיטרית. בציור נראות הנשים מחובקות, לבושות בוורוד ובכתום. לא הסירה ולא המשוטים נמצאים במרכז, אלא החיבור ביניהן - הגוף הקבוצתי שנוצר כשנשים מחזיקות זו את זו, במים ומחוץ להם.
התערוכה סוגרת עבורה מעגל לא צפוי. במשך שנים עסקה ביצירה של אחרים, העניקה לה מילים ועזרה להביא אותה אל הקהל. כעת היא זו שמבקשת מהצופים לעצור מול העבודה, להתבונן ולבחור מה הם רואים בה: עבר, הווה או אולי חיים אחרים שעדיין אפשר לצייר.
התערוכה "בחירות של אמנות", באוצרות איריס אלחנני ויעל ניצן, תיפתח ביום שלישי, 27 באוקטובר, בשעה 12:00, ותוצג עד 22 בנובמבר במרכז עמיעד, רחוב עמיעד 12, שוק הפשפשים ביפו. בתערוכה ישתתפו 36 אמניות ואמנים והכניסה חופשית.
ביום שלישי, 10 בנובמבר, בשעה 18:30, יתקיים במסגרת התערוכה המפגש "הלביאות הוורודות: לבחור בחיים", בהשתתפות נשים המתמודדות עם השלכות סרטן השד וחותרות יחד בסירות דרקון. ההשתתפות ללא תשלום, בהרשמה מראש.




תגובות