מהמאפים ועד השניצלונים: הארוחה שהזכירה לנו למה דדה היא מוסד גבעתיימי
שלושה מבוגרים וילד התיישבו לארוחת שישי בסניף הוותיק ברחוב כצנלסון. קיבלנו אוכל גאורגי מצוין, מנות נדיבות במיוחד ושירות מקצועי שידע לענות על כל שאלה - אפילו כשניסינו לפענח מה בדיוק הפך את הרוטב לכל כך טעים

ביום שישי האחרון הגענו לסניף דדה ברחוב כצנלסון, שלושה מבוגרים וילד. זהו הסניף הראשון והוותיק של הרשת, שפועל בלב גבעתיים כבר יותר מ-17 שנה. בעולם המסעדות המקומי, שבו מקומות מספיקים להיפתח, להחליף קונספט ולהפוך לחנות אחרת עוד לפני שהתרגלנו לשם, מדובר בחתיכת הישג.
הוותק מורגש, אבל לא במובן העייף של המילה. השירות היה מקצועי, אדיב ובעיקר קשוב. כל שאלה ששאלנו על מנה או על אחד המרכיבים נענתה בסבלנות ובבקיאות. כשניסינו להבין מה בדיוק יש ברוטב שאהבנו במיוחד, לא קיבלנו תשובה מעורפלת בנוסח "זה הסוד של השף", אלא הסבר אמיתי. זה אולי פרט קטן, אבל הוא ההבדל בין שירות שמעביר הזמנה לבין אירוח שגורם להרגיש שמישהו באמת רוצה שתיהנו.
פטריות, גבינה ומאפים שקשה להפסיק לאכול
פתחנו עם סוקו ציז' (49 שקל) - שלוש פטריות פורטבלו ממולאות בתערובת גבינות ועשבי תיבול, המוגשות במחבת שחורה לצד קערית רוטב. הפטריות הבשרניות והגבינה המותכת יוצרות מנה עשירה ומנחמת, והרוטב שמוגש לצדן הופך מהר מאוד למשהו שמנסים לא להשאיר ממנו כלום בקערית.
אחריה הגיע הקובדרי - מאפה פריך במילוי נתחי בשר ובתיבול גאורגי (63 שקל). זה מסוג המאפים שכדאי לחתוך בזהירות, גם כדי לשמור על המילוי בפנים וגם כדי לא לגלות פתאום שאכלתם חצי ממנו עוד לפני שהגיע לשאר השולחן. הבשר והתיבול ממלאים את המאפה בנדיבות, והבצק הפריך עוטף אותם בלי להשתלט.
לצדו הגיע בדריג'אני (49 שקל), מאפה במילוי חציל קלוי, ירקות וגבינה. אם הקובדרי הוא הבחירה הבשרית והעמוקה יותר, הבדריג'אני מספק גרסה רכה, ירקית ומנחמת. החציל והגבינה עובדים יחד מצוין, והתוצאה עשירה מספיק כדי שגם מי שאינו מחפש דווקא מנה צמחונית ימשיך לקחת ממנה עוד חתיכה. ואז עוד אחת, רק כדי לוודא.
המנה הבשרית המרכזית הייתה סטייק פרגית במרינדה מקורית, שהוגש עם צ'יפס ושעועית ירוקה (89 שקל). הפרגית הייתה טעימה ועסיסית, והמרינדה הפכה מנה מוכרת למשהו שיש לו אופי משלו. גם התוספות לא הרגישו כמו החלק שמניחים בצד כדי למלא את הצלחת.

ואז הגיעו השניצלונים
הילד הזמין שניצלונים וצ'יפס, הבחירה הבטוחה כמעט בכל יציאה משפחתית למסעדה. בדרך כלל זו המנה שמזמינים כדי שיהיה שקט בשולחן, ולא זו שמבוגרים מתכננים לטעום.
אלא שגם המנה הפשוטה הזאת הייתה מוצלחת במיוחד. השניצלונים היו טעימים עד כדי כך שהמבוגרים התחילו "רק לטעום" ובמהרה הפכו לשותפים מלאים בחיסול המנה. הילד אולי הזמין אותה, אבל הבעלות עליה הפכה מהר מאוד לעניין שנוי במחלוקת.
כאן צריך לדבר גם על גודל המנות. בדדה לא מסתפקים בצלחת יפה עם שלושה עלים ורוטב שמצויר מסביב. המנות גדולות, מלאות ונדיבות מאוד. היינו שלושה מבוגרים וילד, חלקנו את המנות וטעמנו מהכול, וגם אחרי ארוחה רצינית נשאר אוכל על השולחן. לא מפני שלא רצינו להמשיך - אלא מפני שקיבלנו הרבה יותר ממה שציפינו.
זו גם דרך מצוינת לאכול כאן: להגיע יחד, להניח כמה מנות במרכז השולחן ולטעום מהסוגים השונים של המטבח הגאורגי. יש מספיק לכולם, ובדרך כלל גם נשאר על מה להתווכח.
בכל זאת נשאר מקום למתוק
לא הצלחנו לסיים את כל האוכל, אבל קינוחים, כידוע, פועלים לפי מערכת חוקים אחרת ואינם תופסים מקום באותה קיבה.
בחרנו בגטה (46 שקל), מאפה גאורגי מסורתי במילוי קוזינח, שמוכן על פי מתכון שעובר מדור לדור. זה קינוח שאינו מנסה להרשים באמצעות מגדל של קצפות או קישוטים מיותרים. הוא פשוט, מסורתי ומדויק, וכזה שמתאים במיוחד לסיום של ארוחה מלאה בטעמים.
לצדו הזמנו פאי פקאן שהיה מעולה וחוסל במהירות מרשימה, במיוחד בהתחשב בכך שרגע קודם הכרזנו כולנו שאין לנו יותר מקום.
דדה אינה מקום חדש שצריך לגלות לפני כולם. להפך, היא כבר חלק מכצנלסון וממפת האוכל של גבעתיים. דווקא משום כך קל לפעמים לקחת אותה כמובן מאליו. הביקור האחרון הזכיר לנו למה הסניף הזה מחזיק מעמד כל כך הרבה שנים: אוכל טעים מאוד, מנות נדיבות, צוות שיודע להסביר מה הוא מגיש ואווירה שמתאימה גם לארוחה משפחתית עם ילד.
יצאנו שבעים מאוד, מרוצים מאוד ועם מסקנה פשוטה: גם אחרי יותר מ-17 שנה, דדה עדיין יודעת לפתוח שולחן כמו שצריך. בפעם הבאה נחזור רעבים - ונשאיר שוב מקום לגטה.
דדה גבעתיים, כצנלסון 113, גבעתיים. פתוח בכל ימות השבוע בין השעות 12:00 ל-22:00. מומלץ להזמין מקום מראש. לאתר המסעדה ולהזמנת שולחן.




תגובות